Achille Castiglioni
אכילה קסטיליוני (1918-2002), הוא אחד המעצבים החשובים של המאה ה-20 ואביהם הרוחני של רבים ממעצבי העל של ימינו. קסטיליוני נולד במילאנו, איטליה, והשלים את לימודי הארכיטקטורה במכון הפוליטכני המפורסם בעיר בשנת 1944. מלחמת העולם השנייה והמחסור בביקוש לאדריכלים הובילו אותו להצטרף לסטודיו לעיצוב תעשייתי של אחיוליביו ופייר ג’יאקומו. עבודתם עשתה שימוש בטכניקות ובחומרי גלם חדשניים במטרה לייצר “עיצוב אינטגרטיבי” בתכנון עירוני, ארכיטקטורה ועיצוב מוצר. השנים שלאחר המלחמה היו שנים של פריחה למעצבים וליצרנים האיטלקיים ובראשם שלושת האחים. בשנת 1947, שלוש שנים בלבד לאחר סיום לימודיו, כבר הצטרף קסטיליוני לאיגוד המעצבים במילאנו. הוא סייע לייסד את פרס העיצוב היוקרתי Compasso d’Oro וכן את קהילת המעצבים התעשייתיים.
לאורך הקריירה המקצועית, עבד קסטיליוני עם מעגל מצומצם של חברות יצרניות. מערכת היחסים הושתתה על אמפטיה, שותפות לדרך ואמונה בכישרונו של השני. קשרי העבודה ההדוקים הובילו לפרויקטים ניסיוניים ונועזים בחדשנותם – אשר ברוב המקרים התבררו גם כמוצלחים בפן המסחרי. אחד משיתופי הפעולה הפוריים הללו היה עם חברת Flos, עבורם עיצב עשרות דגמים הנחשבים לאבני דרך בתחום התאורה, ביניהם מנורת ה-Arco וה-Tallia, אשר יוצרו עוד בשנת 1962.
בשנת 1969 זכה לתואר פרופסור לעיצוב תעשייתי אומנותי ושימש בין השאר כראש הפקולטה לארכיטקטורה בטורינו. מאחור יותר שימש כראש הפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הפוליטכני של מילאנו.
לאורך השנים זכה בפרסי עיצוב יוקרתיים ובחברות של כבוד במוסדות האקדמיים המובילים באירופה לעיצוב ולאומנות. עיצוביו זכו שמונה פעמים בפרס ה- Compasso d’Oro היוקרתי ומוצרים פרי עיצובו זכו לתהודה בין לאומית ולפופולאריות גדולה.
עבודותיו מוצגות במוזיאונים מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מוזיאון לאומנות בציריך, מוזיאון לאומנות בדנוור, מוזיאון ישראל (ירושלים), מוזיאון אונלקאופרומיסלוב בפראג ואחרים.
“יש לכם מטרות, אמצעים והיגיון” נהג קסטיליוני לומר לתלמידיו. “קודם כל תנתחו אם הדבר שבכוונתכם לעצב נחוץ והכרחי. אחר כך תחקרו באילו אמצעים או משאבים זמינים תוכלו לפתח ולייצר “. כמעצב אשר דגל בגישה פרקטית ואנליטית, הוא טען כי על מעצבים להקדיש את זמנם לחידוד ועידון הגישה העיצובית, במקום להקדיש אנרגיה לסטייל.
